תורת החסידות היא שער לכל אדם אל נפשו פנימה. הבעל שם טוב הקדוש, מייסד תנועת החסידות, העיד על עצמו שלא חידש בעולמו של הקב״ה דבר, אלא בדומה לחדר שהתריסים בו הורמו ונכנס אור - כך הבעל שם טוב הזכיר לעם ישראל את מה ששכח. תורתו הייתה נהוגה בעם ישראל בימי דוד המלך ושלמה בנו, רק שהגלות השכיחה אותה מאיתנו. מאנשים שעוסקים בתורה מתוך מצוות אנשים מלומדה, האיר הבעל שם טוב את החסד האינסופי שמגולם בתורה ושתכליתו: חיים.

בפרקים תעסוק אילת כהנא עם שורה של אורחים בתורתו בצורה זו:
א. "לחזק עצמו בעבודת הבורא יתברך שמו שלא להרפות חס ושלום. ובכלל זה:
(א.) אהבת הבורא (ב.) והתורה (ג.) ואהבת בני אדם וכל אחד מישראל (ד.) אפילו לפושעים, לקיים: ובעד פושעים יפגיע - להחזירם בתשובה (ה.) רק שישנא המעשים רעים שעושים. (ו.) ויזכור להעלות את אהבה שיש לו בענייני העולם הזה (ז.) או איזה אהבה רעה חס ושלום שתבוא ללבו חס ושלום - לבטלה ביראה (ח.) ולהעלות באהבה להשם יתברך כידוע (ט.) ויזהר מאוד שלא יוחם מחשבתו באהבת דבר גשמי (י.) שלא יאהוב אלא רק את הדבר הרוחני המחיה והמקיים את הדבר הגשמי ההוא (יא.) ויודה וישבח למי שברא חלק יפה כזה (יב.) ויאהב אותו":

(ספר אלפא ביתא סימן א', אהבה)